<h1>ל"ה ע"ב</h1>
<h2>דף לא.</h2>
גרסינן באידיהן של גוים [ע"ז ז' ע"א] ובבכורות שלהי פרק עד כמה [ל"א ע"א], ת"ר וכולן שחזרו בהן אין מקבלין אותן עולמית דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר חזרו במטמוניות אין מקבלין אותן בפרהסיא מקבלין אותן. ואיכא דאמרי אם עשו דבריהם במטמוניות מקבלין אותן בפרהסיא אין מקבלין אותן [ר"ש ור' יהושע בן קרחה אומרים בין כך ובין כך מקבלין אותן משום] שנאמר שובו בנים שובבים. רבי יצחק איש כפר עיטוש [אמר] הלכה כאותו הזוג. וקאי (אסבר) [אחבר] ואגר ועל אותן שקיבלו עליהן עול מצות, דאם חזרו בהם. ופליגי הני תנאי. ופסק כאותו הזוג. ורש"י פירש באידיהן של גוים [ע"ז ז' ע"א] וכולן שחזרו בהן, אגזלנים ועמי הארץ קאי. ובפרק עד כמה [בכורות ל"א ע"א] פירש וכולן שחזרו בהן, סיפא דהך ברייתא דלעיל היא דקתני, הבא לקבל דברי חברות חוץ מדבר אחד אין מקבלין אותו, להחזיק אותו בתורת חבירות לסמוך עליו. עשו דבריהן, עבירה שבידן עד הנה, בפרהסיא, הואיל ופקרן כל כך אין להם תשובה שלימה. שובבים, מורדים ופרהסיא. שובב, לשון מרד וגאוה, שום כמו וילך שובב בדרך לבו. עד כאן פירוש רש"י.
ונראה לי דלרבי מאיר דאין מקבלין אותן עולמית ולרבי יהודה דאמר אם עשו דבריהם בפרהסיא דאין מקבלין אותן, דווקא באותן שבאו לקבל עליהן דברי חבירות וחזרו בהן, שאין מחזיקין אותן עוד בחזקת חבר, מיהו עוברי עבירה הנחשדים לעבור על דברי התורה כגון גזלנין וסוחרי שביעית ומי שהאכיל טריפות או יין נסך או כיוצא באלו אף מי שנשתמד וחזר בו, פשיטא שכולן חוזרין בתשובה. וכשחוזרין חזרה גמורה הרי הן בחזקת נאמנים. כגון גזלן שהחזיר גזילו בלא תביעת בעל דין בבית דין ובא לצאת ידי שמים, הרי הוא בחזקת כשר. דהכי גרסינן בגיטין שלהי פרק הזורק [גיטין פ"א ע"ב] גט קרח הכל משלימין עליו דברי [בן] ננס רבי עקיבא אומר אין משלימין עליו אלא הקרובים הראוים להעיד במקום אחר. ובגמרא רבי עקיבא עבד מאי טעמא ושקיל וטרי עד אלא עבד היינו טעמא דאתי למימר שחרורי שחרריה, גזלן נמי אתי למימר תשובה עבד וכו'.
וגרסינן נמי בסנהדרין פרק זה בורר [כ"ה ע"א] ההוא טבחא דנפק טריפתא מתותי ידיה פסליה רב נחמן ועבריה. אזל רבי טופריה ומזייה. סבר רב נחמן לאכשורי אמר ליה רבא דילמא איערומי קא מערים. אלא מאי תקנתיה, כרב אידי בר אבין דאמר החשוד בטריפות אין לו תקנה עד שילך למקום שאין מכירין אותו וילבש שחורים ויתכסה שחורים ויחזיר אבידה בדבר חשוב או שיוציא טריפה מתחת ידו בדבר חשוב ומשלו. אלמא מקבלין אותו בתשובה זו. וכן משחק בקוביא וכיוצא בהן תניא התם [שם כ"ה ע"ב] ועיקרה בתוספתא (דשביעית) [דסנהדרין] [פ"ה ה"ב] דתשובתן משישברו פספסיהן ופגמיהן, ואפילו בחנם לא עבדי. ומלוי בריבית משיקרעו שטרותיהן ואפילו לגוי נמי לא מוזפי. אבל ללוה בריבית לא קתני התם. הילכך מספקא לי היאך תשובתו. סוחרי שביעית נמי מפרש התם [סנהדרין כ"ה ע"ב] ובחזרת ממון וכדרבי נחמיה.
וגרסינן נמי במסכת בכורות פרק [מומין] אילו [מ"ה ע"ב] הנושא נשים בעבירה פסול עד שידירנה הנאה והמטמא למתים פסול עד שיקבל עליו שלא יהא מטמא למתים. ובגמרא תני נודר ועובר יורד ומגרש. ובסופה בעי בגמרא מאי שנא במטמא למתים דסגי ליה בקבלה ומאי שנא בנושא נשים בעבירה דלא סגי עד דמדרינן ליה. ומשני התם אימור יצרו תקפו. ונראה לי דגבי לוה בריבית נמי, כיון דמשום חימוד ממון עובר עבירה, לא סגי ליה בקבלה אלא דמדרינן ליה ועל דעת רבים, כדמסקינן התם. ובגיטין פרק השולח
